כל סיטואציה שאנו חווים ביום יום גורמת לנו להגיב בצורה מסוימת. אך האם אותה תגובה רגעית משקפת בהכרח את הלך הרוח שלנו? האם אותה הערה סרקסטית שפלטנו בתגובה לאותו אדם שגידף אותנו בתור בסופר, חורצת את גורלנו כאנשים ציניים וממורמרים? לא בהכרח. הרי לעתים הסביבה 'דוחפת' אותנו להגיב בדרך מסוימת. ובדיוק בנקודה הזאת פוגשת אותנו תורת הקוונטים. או אם תרצו – הפיזיקה של החיים.
על פניו, לפחות ביננו לבין עצמנו, כולנו שרויים במצב של סופרפוזיציה תמידית ומתפרשים על פני קשת רחבה של מצבים – שמחה, עצב, דאגה, חרטה ואפילו סתם רוח שטות. אך ברגע ש'מודדים' אותנו אין לנו ברירה אלא לבחור בדרך ספציפית. וכך הזהות האינדיבידואלית שלנו מאבדת אחיזה וקורסת לכדי נקודה אחת קטנה.
הצגת היחיד 'קוונטה' המציגה בימים אלו באולם צוותא 2 בתל אביב, בוחנת את מכניקת הקוונטים מנקודת מבט מרעננת, ספק קומית, ספק טרגית, תוך התייחסות אמיצה ונוקבת לנושאים שונים כמו- תדמית ומגדר, המהווים לא פעם טריגר לאותה 'קריסה' בלתי נמנעת.
קוונטה – המכניקה של החיים
במרכז המחזה ניצבת פיסיקאית חסרת שם המעבירה הרצאה אינטראקטיבית על מכניקת הקוונטים. אך בשלב מסוים, תוך ניסיון להתגבר על אי אילו קשיים טכניים המעיבים על קיומה של ההרצאה, היא הופכת למושא הניסוי של עצמה.
וכך, אותה הרצאה אינפורמטיבית על סופרפוזיציה, דואליות, חלקיקים והספקטרום שביניהם, הופכת אט אט למסמך אישי/חברתי נוקב הנוגע בבטן הרכה של החיים. הרי בסופו של דבר, תמיד נדמה לנו שכל פעולה שאנו מבצעים מנציחה סטיגמה כזאת או אחרת וכל תנועה שלנו צריכה להיות כל כך מדודה ומדויקת שמא נמעד וניחשף במערומינו. שלא לדבר על כל אותן מוסכמות מגדריות שמחייבות אותנו לפעול פי נורמה מסוימת.
וכך, אותה מרצה מלאת בטחון ומודעות קורסת אט אט אל תוך הדואליות של עצמה. כאשר ברקע עולות מספר שאלות – האם ניתן לנצח את אותן סטיגמות חברתיות? במי זה תלוי? ולמה ההסתברות תמיד תוביל לקריסה?
נקודה מעניינת נוספת שעולה לאורך ההצגה נוגעת בפער העצום בין תפיסת העולם של ילדים לאופן בו מבוגרים מגיבים לסיטואציות שונות, בתור דוגמא לממד ההסתברותי של תיאוריית הקוונטים. שכן, כמבוגרים אנו שבויים בתוך דפוסים מקובלים וסטיגמות חברתיות שהוטמעו בנו לאורך השנים, כך שהרבה יותר קל לצפות מראש את התגובות שלנו לסיטואציות מסוימות. בעוד שילדים מתנהלים כמו מדענים קטנים ומגלים אט אט את העולם על ידי ניסוי, מחקר וטעייה.
גם לפיסיקאים יש רגשות
קוונטה היא הצגה אמיצה, בכל קנה מידה שהוא ולא רק בגלל שמדובר במחזה יחיד (אתגר מורכב לכשעצמו). שכן, עצם הבחירה בנושא כל כך מורכב ולא אינטואיטיבי, מעוררת לא מעט תמיהה. עם זאת, האינטרפרטציה היא זאת שעושה את ההבדל.
הכתיבה השנונה של ענבל להבי מצליחה לפשט את הנושא ולייצר הקבלה מעניינת ומעמיקה בין החוקיות המורכבת של תופעות פיזיקליות שונות, לבין אותו צורך הקיים בכל אחד מאתנו להילחם באותם 'חוקים' חברתיים נוקשים המלווים אותנו ביום יום. כמו כן, הפן האינטראקטיבי של המחזה, מסייע לקהל להישאב אל תוך הסיטואציה ולשמש חלק בלתי נפרד מאותו ניסוי מדעי/חברתי.
אך תסריט טוב לעולם לא מספיק ובסופו של דבר התוצאה הסופית מתקבלת על ידי שכלול של מספר מרכיבים, כשבראשם ניצב הביצוע. שכן, הטוטאליות והנוכחות המרשימה והדינמית של אביב כרמי, הן ליבת המחזה.
הרי הצגת יחיד היא משימה לא פשוטה בעליל, בייחוד כאשר המבצע לא אמון על מלאכת הכתיבה. אלא שבמקרה הזה האתגר מסובך אף יותר לאור הנושא המורכב שעומד במרכז היצירה. אך כרמי לא מסתפקת בתפקיד הפיסיקאית המלומדת שהגיעה כדי להעביר הרצאה, ומרשה לעצמה אט אט, בדיוק כמו הדמות אותה היא מגלמת, להשיל מעצמה עוד ועוד מגננות ולייצר דמות דינמית ומעניינת השרויה בסופרפוזיציה תמידית ומאגדת בתוכה מגוון רחב של תחושות ורגשות.
קוונטה – צוותא 2, תל אביב:
יוצרות.ים– ענבל להבי, שי שבתאי, אביב טומי כרמי
כתיבה ובימוי: ענבל להבי
ליווי אומנותי: שי שבתאי
שחקנית: אביב טומי כרמי.
משך המופע כ- 50 דקות.
להזמנת כרטיסים: https://www.tzavta.co.il/event/173
