חתולת רחוב שחורה לבנה

מאבקי טריטוריה – משל החתולה מרחוב דובנוב פינת שאול המלך

דצמבר 2019. החיים מתנהלים על מי מנוחות, החורף מתמהמה להגיע ובמהדורות החדשות משדרים מדי פעם ידיעות בנוגע למגפה מסתורית שמכה בעיר ווהאן בסין. באותה תקופה, עבור רבים מאתנו עדיין מדובר בסוג של של אגדה סינית אורבנית. אך בהמשך, האגדה חוצה ערים, מחוזות ויבשות וברור לכולנו שממש לא מדובר באפיזודה חולפת. הקורונה תפסה לה טריטוריה כל כך משמעותית במרחב המחייה שלנו, עד כדי כך שעבור רבים מאתנו מדובר בנקודת מפנה משמעותית בחיים, לטוב ולרע.

כך גם תושבי רחוב דובנוב פינת שאול המלך בת"א וכל עוברי האורח הקבועים שחלפו באזור בשנים האחרונות, רואים בהיעלמותה המסתורית של חתולת הספסל המזוהה ביותר עם הרחוב מעין נקודת ציון בחייהם. כל מי שחלף בשנים האחרונות ליד הספסל הניצב בפינת הרחובות שאול המלך ודובנוב בתל אביב, לא יכול היה שלא להבחין באותה חתולה שחורה לבנה קטנת ממדים שישבה על הספסל כדרך קבע וגרפה תשומת לב רבה מצד הסובבים. שלא לדבר על כמויות האוכל הנדיבות שהונחו בצמוד לספסל, פרי טוב לבם של עוברי אורח ותושבי הרחוב הנדיבים.

כפי שחתול נוהג לסמן טריטוריה, כך גם תושבי הרחוב ומעריציה העלומים נהגו לשמר את האוטונומיה של אותה חתולה (או בשמה הלא רשמי- 'דובניק'). מעבר לכמויות האוכל הנדיבות, אותו ספסל חביב קושט פעם אחר פעם בכריות חמימות ומרופדות על מנת לחזק את הטריטוריה של אותה חתולה, בשעה שגורמים עוינים כאלה ואחרים ניסו לערער על כך ודאגו להעלים פעם אחר פעם את אותן כריות. כמו כן, עבור רבים, דובניק שימשה מעין פינת ליטוף ואפיזודה קלה של נחת באמצע היום. שכן, בניגוד לחתולים רבים, היא גילתה פתיחות רבה כלפי ליטופים וסיפקה לא מעט סלפיז חתוליים עבור אותם עוברי אורח נחמדים.

אך כפי שהקורונה היוותה נקודת ציון בציר הזמן של רבים מאתנו, כך גם האוטונומיה של דובניק התפוגגה לה לאיטה. בחודשי הקורונה הראשונים לא עברתי באזור, כך שלא יכולתי לדעת מה עלה בגורלה. אך לפני מספר חודשים, כשהרחובות של תל אביב התמלאו בחזרה באנשים, נוכחתי לגלות שלא נותר זכר לשלטון המלכות של דובניק. הספסל שלה נותר ריק ומיותם. כמו כן, כל הניסיונות לגלות מה עלה בגורלה עלו בתוהו ועד עכשיו לא ברור לי האם היא מצאה לעצמה טריטוריה חדשה.

סימני שאלה לגבי ההמשך
לאן ממשיכים מכאן?

טריטוריה שהופכת למלחמת בוץ….

כפי שדובניק איבדה את האוטונומיה שלה והלכה לה לדרכה, כך גם אנשים רבים נושלו בחודשים האחרונים מהמרחב הטריטוריאלי בו נעו בחופשיות יתרה עד לא מזמן. יותר ויותר עובדים איבדו את מקום עבודתם ונאלצו לחפש לעצמם מרחב טריטוריאלי אחר, תוך התפלשות לא נעימה בבוץ הבירוקרטי המקומי ומאבק בלתי פוסק על המרחב האישי הקיומי, משל היו רקדנים הנאבקים על מקומם ברחבת החיים, נזהרים שלא להתנגש ברקדנים נוספים העומדים בדרכם.

השינוי במרחב הטריטוריאלי בקרב מחפשי עבודה רבים מתחלק לשני מצבים עיקריים: בחלק מהמקרים עובדים נאלצו למצוא לעצמם טריטוריה מקצועית חדשה מאחר שעיסוקם הפך ל"לא רלוונטי" לכאורה לאור המצב. ואילו במקרים אחרים, אנשים רבים פוטרו ממקום עבודתם בשל קיצוצים מתבקשים, אף על פי שכישוריהם רלוונטיים לדרישות הנוכחיות של השוק.

אותם מפוטרים נאלצים כעת להיאבק ולהוכיח מחדש את השייכות שלהם לאותה טריטוריה מקצועית. כלומר, מוטלת עליהם המשימה להוכיח למעסיקים פוטנציאלים חדשים כי הם ראויים לחזור ולהתנייד באותו מרחב תעסוקתי ששימש להם כבית עד לאחרונה. על פניו, נראה כי אותם מפוטרים המאכלסים את הקטגוריה הראשונה נמצאים במצב מורכב יותר מאחר שמוטלת עליהם המשימה לייצר לעצמם טריטוריה חדשה. תהליך אשר עלול לקחת זמן רב וכרוך בהתנסויות ובלבטים רבים.

עם זאת, אותם עובדים לשעבר הנושאים במקצועות רלוונטיים ומבוקשים יותר נאלצים שוב ושוב להתפלש בבוץ הטריטוריאלי ולהוכיח את נחיצותם. כך לדוגמא, בתחום יצירת התוכן (בדגש על כתיבת תוכן) מועמדים רבים מספרים שהם נאלצים להפגין כישורים רבים להם לא נדרשו בעבר. כאשר לעתים מדובר במיומנויות שלא בהכרח קשורות לכתיבה באופן ישיר, בין אם מדובר בדרישות טכניות מורכבות או בצורך להתמצא במקביל גם בשיווק דיגיטלי, או להפגין מיומנויות גרפיות ברמה גבוהה במיוחד.

בחלק מהמקרים, הדרישות הרבות הולמות פחות או יותר את השכר המוצע. אך לעתים, עושה רושם כי המצב הקיים לא מותיר ברירה להרבה חברות אלא לייצר תפקידים "ייחודיים" שהם אינם אלא תצרף לא קוהרנטי של חלקי תפקידים שונים ומשונים שהקשר ביניהם מקרי ביותר. שלא לדבר על כך שבחלק מהמקרים מדובר בהיקף עבודה לא פרופורציונלי בעליל שלא מסתנכרן עם כמות השעות הנדחסת ליממה בודדת. ובוודאי ובוודאי שלא תואם לקיבולת של עובד אחד בלבד, חרוץ ומוכשר ככל שיהיה.

אנשים מסתערים על המרחב
הסתערות על המרחב

לפעמים השלם קטן מסך חלקיו…

יש כאלו שיצקצקו בלשונם ויטענו שבסופו של דבר מדובר בהרחבת סמכויות ובהגדלת המרחב הטריטוריאלי. שהרי ככל שאותו עובד מתפרש על פני יותר ויותר תחומי אחריות, כך המרחב המקצועי שלו גדל והשליטה הטריטוריאלית שלו מתרחבת. אך בראייה לטווח הרחוק, נראה כי התבצרות מידית בטריטוריות רבות ללא כל סימביוטיקה ביניהן, לא מובילה לפריחה ולשגשוג אלא להתפזרות יתר שלא מאפשרת הרחבה והעמקה של כל טריטוריה בנפרד. כך שבסופו של דבר, אותו עובד לא באמת מעמיק את השליטה שלו בכל נישה ונישה וניצב בפני סכנת הדחה נוספת במידה שלא יספק את המבוקש במהרה.

כמו כן, כאשר הליך זה מתבצע כחלק מדינמיקה של מקומות עבודה ולא במסגרת התנהלות עצמאית, הרי שהמרחב האישי של העובד מוגבל מלכתחילה מאחר שהוא נתון להגבלות ולדרישות כאלה ואחרות מצד המעסיק. עם זאת, מצב זה הוא לגיטימי כמובן על מנת למנוע חוסר שליטה והתפרעות בלתי מרוסנת במרחב, שהרי כל עסק זקוק למבוגר אחראי שיפזר את המסיבה בסופו של יום.

בהסתמך על שיחות עם  מספר מועמדים שהתמיינו למשרות בתחום התוכן בחודשים האחרונים (מדיה חברתית, ניהול אתרים, מנהלי שיווק ותקציבאים), נראה כי בחלק מהמקרים תהליך חיפוש העבודה הופך למאבק טריטוריאלי ממושך על מנת לקבל בחזרה את ההכרה בטריטוריה התעסוקתית אותה פיתחו וטיפחו אותם המועמדים לאורך כל השנים.

מועמדים רבים טוענים שבמקום שהמעסיקים הפוטנציאלים יטו אוזן ויעריכו את הניסיון הרב ואת הכישורים שצברו, הם נאלצים להיאבק על מקומם ולעמוד בפני טיעונים כאלה ואחרים שמצמצמים ומבטלים במידה מסוימת את הרזומה שצברו עד כה. הרי לא מספיק שאותם מועמדים נאלצו לפנות מקומם אחר כבוד, כעת הם נאלצים להתגונן, להצטדק ולהוכיח את כישוריהם שוב ושוב? אך כמובן שיש לקחת בחשבון שכל חברה מציבה תנאי קבלה משלה ומדובר בתהליך אינדיבידואלי ולגיטימי.

יצירתיות אל מול פלישה

חשוב להבין שצמצום המרחב הטריטוריאלי המקצועי בא לידי ביטוי במישורים שונים ועשוי להשפיע על הדימוי העצמי של המועמד. כפי שכולנו זקוקים לטריטוריה פיזית ממשית בה נוכל לבסס את חיינו ואת התנהלותנו היום יומית, כך גם תהליך בניית המרחב התעסוקתי והמקצועי שלנו צריך להתנהל באופן מתחשב ומקבל. שהרי המרחב הוא זה שמאפשר לדברים להתקיים ולכן צריך להכיל אותו ולהשתמש בו בתבונה, תוך הצבת גבולות ברורים.

תכנית חלופית
תכנון תכניות בטעם של פעם…

אך אם נחזור לרגע לאותם עובדים שבשל חוסר הרלוונטיות של עיסוקם ( בדגש על לאור המצב, שכן כמעט כל עיסוק הוא לגיטימי ורלוונטי) איבדו באחת את האוטונומיה המקצועית שלהם, הרי שדווקא להם יש כעת את הפריבילגיה לייצר יש מאין. כלומר, לעתים מחסור טריטוריאלי מביא לביסוסן של טריטוריות חדשות. אמנם מדובר בתהליך מורכב ומתמשך הטומן בחובו לא מעט לבטים וקשיים, אך עצם האפשרות לחשב מסלול מחדש, לייצר מיומנויות חדשות ולשכלל כישורים קיימים, מאפשר לנו להתבונן במרחב באופן יותר מעמיק אקספרסיבי ובר משמעות. וכך ניתן לייצר טריטוריה חדשה בהתאמה אישית, מבלי להיאבק על המרחב המקצועי שלנו בכל פעם מחדש.

ובנימה אופטימית זאת, אני מקווה שגם דובניק החתולה מצאה ותמצא לעצמה טריטוריה חדשה שתסב לה מרחב ואושר וכמובן- אוכל לרוב!!!

אהבתם את הפוסט? אשמח לשיתופים במגוון צבעים :)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

2 מחשבות על “מאבקי טריטוריה – משל החתולה מרחוב דובנוב פינת שאול המלך”

  1. תודה על הפוסט! נושא מעניין. תקופה של שינויים שעוד מוקדם לדעת מה מהם יישאר ומה ייעלם כמו שבא.
    וכמובן אל תשכחי לעדכן אם החתולה דובניק הופיעה שוב בפינה שלה 😉

    הגב
    • תודה רבה!!! כל פעם כשאני נמצאת באזור, אני עוברת ליד הספסל הזה בתקווה שהיא תפציע לפתע, אבל זה לא קורה. נותר רק לקוות שהיא בסדר ולא חסר לה כלום 🙂

      הגב

כתיבת תגובה

אסנת יששכרוף

אסנת יששכרוף

היי, אני אסנת. ירושלמית במקור, חובבת מוסיקה, מילים וחתולים, בהתאמה. בשנים האחרונות אני עוסקת בעיקר בכתיבה ועריכת תוכן בנישות שונות ומגוונות ובתחום היח"צ. את הבלוג 'קשר התוכן' הקמתי במטרה להאיר את תחום התוכן מזווית קצת אחרת. מעבר למדריכים וטיפים בתחום, ב'קשר התוכן' תוכלו לדלג בין תחומי תוכן שונים ולעמוד על הקשר בין עולם התוכן לתחומים מגוונים כמו- אמנות, ספרות, מוסיקה ועוד. מוזמנים להצטרף אלי ולנסות למצוא את הקשר :)

כל הקטגוריות

קשרים נוספים...