גלגולה של סונטה- כיצד השימוש במבנה הסונטה המוסיקלית עשוי לסייע בכתיבת תוכן
לאחר שבמאמר הקודם התמקדתי בקשר הביולוגי בין שפה למוסיקה, הפעם אתמקד בדמיון המבני בין שני התחומים הללו ואתייחס לדמיון בין כתיבת תוכן ומוסיקה. בשונה מהמאמר הקודם, המאמר הנוכחי מובא תחת הקטגוריה התוכן, מאחר שהפעם מדובר במעין מדריך , בניגוד למאמר הראשון שכלל בעיקר מידע אינפורמטיבי.
למעשה, טקסט כתוב מכיל אלמנטים מוסיקליים שונים, בין אם מדובר במנגינה, זרימה, קצב או טונליות. אך מלבד זאת, לא פעם ניתן לעשות שימוש במבנים מוסיקליים מקובלים על מנת להקל על מלאכת הכתיבה. בכדי לייצר טקסט מובנה או יצירה מוסיקלית, יש צורך בהגיון ובדפוסים שונים המשתלבים יחד לכדי יצירה סדורה וקוהרנטית. עם זאת, בכדי להפיק יצירה איכותית- מוסיקלית או כתובה, חשוב לייצר שילוב סימביוטי בין הפן התמטי ( ארגון סדר, מבנה) לבין הפן האמנותי / יצירתי המשלב- רגש, הרמוניות מעניינות, מלודיקה רציפה, שימוש באלמנטים ויזואליים ועוד.
אמנם קיימים מבנים מוסיקליים שונים המתאפיינים בחוקיות שונה, כפי שקיימים ז'אנרים שונים של כתיבה, אך אם נתמקד לרגע בכתיבת תוכן על שלל נישותיה (בדגש על מאמרים), נוכל למצוא דמיון רב בין צורת הסונטה המוסיקלית לבין צורת הכתיבה הנפוצה כיום ברשת, בין אם מדובר בכתיבה שיווקית או אינפורמטיבית. הסונטה המוסיקלית אמנם עברה מספר גלגולים לאורך ההיסטוריה, אך בתקופה הקלאסית גדלה חשיבותה והיא נחשבה לצורה המוסיקלית הנפוצה ביותר. למעשה, מבנה הסונטה מהווה בסיס לצורת השיר המוכרת לכולנו כיום.
מבנה הסונטה
אמנם צורת הסונטה נחשבה פופולרית מאוד בקרב מלחינים קלאסיים ורומנטיים כדוגמן היידן, מוצארט ובטהובן, אך מדובר במבנה המצריך חוקיות פנימית סדורה והיצמדות למספר כללים נוקשים. רוב הסונטות הקלאסיות מכילות לרוב 3 חלקים, כאשר החלק הראשון מתאפיין במקצב מהיר- אלגרו, החלק השני מהווה מעין אתנחתא מוסיקלית ומנוגן לרוב באיטיות (אנדנטה) ואילו החלק השלישי הוא מינואט המנוגן באופן מהיר יחסית. בחלק מהסונטות קיים גם פרק רביעי, המובא בצורת רונדו ומנוגן באופן מהיר וקליל. על מנת להדגיש את הדמיון המבני לכתיבה, רצוי להתמקד במבנה הפרק הראשון של הסונטה ובמרכיביו. פרק זה בנוי באופן תלת חלקי- A,B,A ומכיל את החלקים הבאים:
- אקספוזיציה– מעין מבוא בו המלחין מציג את הנושא הראשון של היצירה בסולם המקורי (סולם הטוניקה). לאחר מכן מתבצע מעבר (גשר) לנושא השני של היצירה המתנגן בסולם הדומיננטה (הדרגה חמישית של הסולם המקורי) ובסוף החלק מנוגנת הקודטה- סיום האקספוזיציה. לרוב מתבצע מעין קונפליקט הרמוני בין הנושאים, כך שאם הנושא הראשון התנגן בסולם מז'ורי, הנושא השני יתנגן בסולם מינורי ולהפך.
- פיתוח- חלק זה כשמו כן הוא, מציג פיתוח של הנושא או הנושאים שהוצגו באקספוזיציה ולעתים גם נושאים חדשים, תוך יצירת קונפליקט ביניהם על ידי חילופי הרמוניות רבים ומודולציות (מעבר לסולמות שונים). בסוף הפיתוח מתבצע מעבר לסולם הראשי של היצירה.
- רפריזה (שחזור)- חלק זה מהווה התרה של הנושאים שהוצגו במהלך האקספוזיציה והפיתוח, כאשר במהלכו מתבצעים מספר שינויים הרמוניים על מנת לייצר אחדות בין הנושאים והמוטיבים השונים. תהליך זה מושלם סופית כאשר לקראת סיום החלק מתבצעת חזרה לסולם הטוניקה בו נפתחה היצירה.
ועכשיו נשאלת השאלה- איך מבנה הסונטה מיושם בכתיבת תוכן?
מבנה הסונטה בנוי בסופו של דבר מהתחלה אמצע וסוף, כפי שמאמרים רבים ברשת, בין אם מדובר במאמרים אינפורמטיביים או במאמרי תדמית, בנויים משלושה חלקים עיקריים. בסופו של דבר, המבנה משמש אותנו על מנת לייצר זרימה בין חלקי הטקסט והיצירה והמוסיקלית ולבסס את המסר העיקרי שעובר לקורא או למאזין. על מנת לפשט זאת ניתן להתייחס לכל מרכיב בסונטה ולאופן בו הוא בא לידי ביטוי בכתיבת תוכן:
אקספוזיציה– כפי שבסונטה המוסיקלית מוצגים בתחילה הנושאים המרכזים המהווים בסיס להמשך היצירה, כך גם הפסקה הראשונה של הטקסט נועדה על מנת להציג את הנושאים בהם המאמר יתמקד. אך כמובן שאין להסתפק בהצגה סכמתית של התוכן. כפי שבפתיחת הסונטה מתבצע מעין קונפליקט הרמוני בין הנושאים ונעשה שימוש באלמנטים מוסיקליים נוספים על מנת לעורר עניין וסקרנות מצד המאזין, כך גם בפתיחת הטקסט רצוי לעשות שימוש באלמנטים מסוימים על מנת למשוך את הקורא ולגרום לו לקרוא את הטקסט עד סופו. כך לדוגמא, ניתן להשתמש בציטוט מעניין שקשור לנושא המאמר, לשלב שאלות מעניינות על מנת לעורר את סקרנות הקורא, לציין עובדות ונתונים מעניינים, או אפילו לייצר איזושהי אנקדוטה אישית שתעורר הזדהות מצד הקורא.
פיתוח- הפיתוח הוא למעשה ליבת הטקסט. כפי שבסונטה חלק זה משמש במה עיקרית עבור נושאי היצירה, תוך יצירת קונפליקט ביניהם ושילוב של אמצעים מוסיקליים רבים המסייעים בכך, כך גם ליבת הטקסט מאפשרת פיתוח ויישום של 'ההבטחות' שניתנו לקורא בתחילת הטקסט. גם אם מדובר במדריך כלשהו הבנוי מבולטים על גבי בולטים, החלק המרכזי של הטקסט מצריך כתיבה הרמונית ודינמית יותר מאשר שאר חלקי הטקסט, על מנת למקד את תשומת ליבו של הקורא ולעורר את סקרנותו.
כפי שבסונטה המוסיקלית חלק זה מתאפיין במעברים הרמוניים ובמודולציות רבות, תוך שימוש בסימני הבעה ודינמיקה רבים, כך גם חלקו המרכזי של הטקסט מצריך זרימה דינמית ושימוש במשפטים מגוונים ואמצעי הבעה שונים על מנת לייצר דינמיקה טקסטואלית והמשכיות קוהרנטית של הטקסט.
גשר- בשעה שבסונטה נעשה שימוש בגשר בעיקר בחלק של האקספוזיציה במעבר בין הנושא הראשון לנושא השני של היצירה, בכתיבת תוכן הגשר מהווה מרכיב חשוב המופיע בין המקטעים השונים. מדובר לרוב באמצעים חזותיים שונים כמו תמונות, סרטונים, גרפיקות או תרשימים שונים הקשורים לנושאי המאמר, המהווים מצד אחד אתנחתא ויזואלית עבור הקורא ומצד שני מסייעים לחדד את התוכן הכתוב ומאפשרים לקורא להסתכל על התוכן מזווית קצת אחרת.
רפריזה- כפי שבסונטה חלק זה מהווה התרה של הנושאים שהוצגו במהלך היצירה, הרי שבכתיבת תוכן מדובר בחלק הסופי המסכם את הטקסט ואת הנקודות השונות שהועלו בו. החלק המסכם לרוב סוקר בקצרה את נושא המאמר תוך הדגשת התועלות שלו עבור הקורא והמסרים החשובים שעולים ממנו, כפי שברפריזה המוסיקלית מופיעים שוב הנושאים הראשיים שנוגנו לאורך היצירה. אולם, בניגוד לקונפליקטים ההרמוניים שמתבצעים לאורך היצירה, הרי שבחלק זה נוצרת מעין אחדות מוסיקלית בין האלמנטים המוסיקליים השונים. כך גם החלק האחרון המסכם את המאמר מתאפיין לרוב בנימה מפויסת ומסכמת, ללא שימוש במשפטים דרמטיים ומסועפים מדי.
רכיבים מוסיקליים ורכיבי תוכן – אותה גברת בשינוי אדרת
אמנם הסונטה מהווה מבנה מוסיקלי נפוץ אשר עשוי לסייע בתהליך הכתיבה ולהמחיש את הקשר בין כתיבת תוכן ומוסיקה, אך בסופו של דבר, כל טקסט וכל יצירה מוסיקלית מתאפיינים ברכיבים ספציפיים, בהתאם לסוג הטקסט/יצירה. כפי שמוסיקאי צריך לקחת בחשבון רכיבים כמו- משקל, הרמוניה או טמפו על מנת להמחיש באוזני המאזין את האוירה שהיצירה אמורה להעביר, כך גם כותב התוכן צריך להסתמך על כמה פרמטרים עיקרים בטרם הוא מייצר טקסט כלשהו, בין אם מדובר בסוג הטקסט, קהל הקוראים, אופי הכתיבה או מבנה המשפטים. אפיון מקדים של הטקסט עוד בטרם הוא נכתב, עשוי לסייע לנו בבניית הטקסט, תוך שילוב האלמנטים והרכיבים הטקסטואליים השונים הדרושים ליצירתו.
שפת המוסיקה מכילה אין ספור סימנים גרפיים שונים הנחוצים לצורך ביצוע תקין של היצירה המוסיקלית- תווים, טמפו, משקל, סימני אוירה, סימני דינמיקה שונים, מקצב ועוד. אם נבחן סוגי טקסטים שונים לעומק נגלה כי כל אותם רכיבים מוסיקליים ניתנים ליישום גם בכתיבת תוכן.
התווים, התיבות, סימני משקל, הטמפו, סולם היצירה והמלודיה, יוצרים ביחד משפטים מוסיקליים המתחברים יחד לכדי סיפור אחד שלם. כך גם המילים והמשפטים השונים המובאים לאורך הטקסט מייצרים מנעד מלודי/הרמוני וצובעים את הטקסט בגוונים מוסיקליים שונים. כפי שסימני האווירה והדינמיקה המוסיקליים השונים מעידים על האופן בו היצירה מבוצעת, כך גם שימוש מגוון במבנים שונים של משפטים מסייע לנו לייצר דינמיות בטקסט הכתוב.
כותב משתמש במבנים שונים של משפטים על מנת לייצר זרימה, בין אם מדובר במשפטים קצרים, ארוכים, מורכבים או מחוברים. שימוש מושכל ומגוון במשפטים אלו, בסימני פיסוק מגוונים, מילות חיבור ובסימני הבעה שונים ( סימני קריאה, שאלה וכד), עשוי לבסס את החוויה של הקורא ולייצר התרחשות דינמית, גם אם לא מדובר בטקסט סיפורי. כך לדוגמא- כפי שהמונח המוסיקלי סטקטו משמעותו הפרדה בין צלילים, כך ניתן להשתמש במשפטים קצרים והחלטיים על מנת להביע דבקות בעמדה כלשהי.
משפטים ארוכים מאידך ניתן לדמות למושג המוסיקלי- לגאטו שמשמעותו – צלילים המנוגנים באופן מחובר. כמו כן, על מנת לשוות דרמטיות לטקסט ולייצר דינמיקה הדרגתית, ניתן למתוח את המשפט, תוך שימוש מושכל בסימני פיסוק, כפי שבמוסיקה ניתן להשתמש בסימון קרשנדו שכוונתו- להגביר באופן הדרגתי את העוצמה של הנגינה.
קודטה / סיום
רכיבי המוסיקה השונים עשויים לסייע לנו ביצירת מבנה טקסטואלי ולייצר זרימה בין חלקי הטקסט השונים. טקסט ללא מבנה וזרימה מוסיקלית, משול לערמה של משפטים תחביריים נטולי רגש. הקשר בין מוסיקה לכתיבה מוכיח כי שלוב אופטימלי בין שני צדי המח עשוי לייצר סימביוזה מופלאה בין אנליטיות ומבנה למישור האמנותי, יצירתי. אז אמנם ג'ון קייג', אותו הזכרנו בחלקו הראשון של המאמר, היה יותר פילוסוף והוגה דעות מאשר מוסיקאי, אבל גם היצירות שלו, א-טונליות ומופשטות ככל שיהיו, משלבות מבנה פנימי וסדור כלשהו ומבטאות את השילוב בין הפן האמנותי של המח לצדו השמאלי הריאלי והמובנה.
